דונלד גלזר נולד ב-1926 בקליבלנד שבארצות-הברית. בצעירותו התבלט בכשרונו המוזיקלי, אך בחר להתמקד במדעים המדויקים, וב-1950 קיבל תואר דוקטור לפיזיקה ומתמטיקה מהמכון לטכנולוגיה של קליפורניה. ב-1953 הצטרף גלזר לאוניברסיטת מישיגן, וב-1957 היה לפרופסור מן המניין. ב-1959 עבר לאוניברסיטת קליפורניה שבברקלי.

פרס נובל לפיזיקה הוענק לדונלד גלזר בשנת 1960, בעבור המצאת תא הבועות, המשמש לגילוי ולמדידת מסלוליהם של החלקיקים האלמנטריים.

המצאתו של גלזר פתרה בעיה קשה שניצבה בפני חוקרי החלקיקים, אשר היו זקוקים לגלאי מתאים לדור חדש של מאיצי חלקיקים עוצמתיים. תא הערפל, אשר שימש למטרה זו בעבר, לא התאים למהירויות הגבוהות ולאנרגיות העצומות שהפיקו מאיצים אלה.

גלזר סיפר שהרעיון לפיתוח תא הבועות עלה בדעתו כאשר התבונן בבקבוק בירה מקציף. הוא בנה תא בו נוזל נתון בלחץ, בטמפרטורה נמוכה אך במעט מטמפרטורת הרתיחה שלו. חלקיקים אנרגטים, העוברים בנוזל, גורמים לרתיחתו, ומשאירים אחריהם שובל של בועות, אותן ניתן לצלם ולמדוד.

המצאתו איפשרה לפיזיקאים להתקדם בחקר העולם התת-אטומי.