לו אבות אבותיו של הרולד פינטר היו בוחרים, אי שם בסוף המאה ה-19, להגר לארץ-ישראל במקום לאנגליה, שמו של הרולד היה מן הסתם אריה. אריה פינטו. אריה פינטו היה מתגורר בתל אביב או בחיפה, בירושלים או בפתח תקווה.

הוא היה מתגייס לפלמ”ח, מקים את תיאטרון “הסימטה”, חוזר בתשובה, ומייסד שושלת של רבנים-מקובלים.

אבל אבות אבותיו של פינטר, יהודים מזרח אירופאים משושלת ממשפחת פינטו הפורטוגזית, העדיפו את הנימוס האנגלי על פני החוצפה הישראלית. והשאר, כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

הרולד פינטר נולד במזרח לונדון ב-1930. כבר כילד גילה כישרונות מגוונים. הוא היה אצן מחונן, שחקן קריקט מבטיח ותלמיד סקרן ששתה בצמא ספרות אנגלית ורוסית.

בשנת 1948 הצטרף לאקדמיה לדרמה של לונדון ושיחק במאות מחזות. במקביל לקריירה כשחקן החל גם לביים ולהופיע בתסכיתים ברדיו ותוכניות טלוויזיה. אבל כישרונו הגדול של פינטר היה כמחזאי. הדיאלוגים החדים, העלילות האבסורדיות והסגנון הייחודי שהוליד פינטר במחזות כמו “מסיבת יומולדת”, “החדר” ו-“בגידה” הותיר את הקהל פעור פה ואילץ את המבקרים להושיט יד לפדחתם ולהוריד את הכובע.

בשנת 2005 קיבלה גאונותו תהודה עולמית עם זכייתו בפרס נובל לספרות. בזאת הצטרף פינטר להיכל התהילה של יוצרי המילה הכתובה- מהגדולים ביותר שידע העם היהודי.