פרנסואה ג’קוב נולד בשנת 1920 בננסי שבצרפת. הוא למד רפואה באוניברסיטת סורבון, אך בשנת 1940 נאלץ לקטוע את לימודיו בשל פלישת הגרמנים לצרפת. ג’קוב התגייס ל”צבא צרפת החופשית” כרופא צבאי, נפגע קשות בידיו, ובשל כך לא הצליח להגשים את חלומו להיות רופא-מנתח. בשנת 1947 הוא הוסמך כרופא ועבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת פאריז עסקה בחקר הגנטיקה של החיידקים. לאחר מכן עבד במכון פסטר, וב-1960 מונה למנהל המחלקה למחקר גנטי.

בשנת 1965 זכה פרנסואה ג’קוב בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, ביחד עם אנדרה לוף וז’אק מונו, “על תגליותיהם בתחום הבקרה הגנטית של אנזימים והסינתזה של וירוסים”.

ג’קוב ומונו גילו את מולקולת הרנ”א שליח, שהיא זו המעבירה את המידע המקודד על הדנ”א שבגרעין התא ויוצאת מהגרעין אל חלל התא. שם, בעזרת שני סוגים נוספים של רנ”א ומרכיבים נוספים, נוצרת מולוקלת החלבון הרצויה וזאת על פי הקוד הטמון בדנ”א.

עוד תרומה של ג’קוב ומונו היא חלוקת הגנים לשני סוגים: גנים מבניים שהם גנים הנושאים את מכלול התכונות והמידע על כל תא, וגנים רגולטורים, המשפיעים על רמת הביטוי של כל גן מבני. גן רגולטורי יכול להיות מושפע מגירוי פנימי כלשהו ולעיתים אף מגירוי חיצוני כגון חום, קרינה וכיוצא בזה. תופעה זו מסבירה היבטים שונים של התפרצות גידולים סרטניים מסוימים והתפרצות פתאומית של מחלות ויראליות כגון הרפס ואיידס.