מחקרו של פרופסור ג’ורג’ אולה, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1994, כולל מושגים מעולם הכימיה כמו קרבוקטיונים, סופר חומצות ואטומי פחמן נעדרי אלקטרונים, שאם רוצים להבין אותם היטב, צריך להתנחל במעבדה במשך שנים ולפתח יחסים אינטימיים עם מבחנות, מנדפים ואלקטרודות.

אבל אם נתרגם את המושגים הללו כך שגם הדיוטות כמונו יוכלו להבין, כל הסיפור מתמצה בשתי מילים: תחליף דלק.

או בניסוח מעט שונה: כלכלת מתנול.

המתנול הוא כוהל פשוט שניתן להפיקו מגידולים שונים כמו קני סוכר, תירס ועוד. היתרון הגדול שלו הוא האלטרנטיבה שהוא מציב לתעשיית הנפט כמקור אנרגיה חלופי לתחבורה והקטנת התלות בדיזל ובבנזין.

יתרון נוסף של המתנול הוא שמדובר בחומר ידידותי לסביבה, וזאת בניגוד לבנזין ולדיזל שפולטים פחמן דו חמצני לאטמוספירה ובכך מגבירים את “אפקט החממה” שמאיים להפוך את כדור הארץ לתא שיזוף אחד גדול.

ג’ורג’ אולה, יהודי הונגרי שנולד בשנת 1927 בבודפשט, הצליח לדלג מעל מסך הברזל בשנת 1956 ולהגר לעולם החדש בארצות הברית. המעבר מבודפשט הקומוניסטית והקפואה לדרום קליפורניה הליברלית והחמימה כנראה עשה לו מאוד טוב, אחרת אי אפשר להסביר את הפוריות הכמעט לא אנושית שלו.

על שמו של אולה רשומים 120 פטנטים, הוא פרסם כ-1,400 מאמרים מדעיים, כתב יותר מ-20 ספרים, כולל ספר על “כלכלת מתנול” וזכה בעשרות פרסים יוקרתיים, בנוסף לפרס נובל, לרבות 15 תארי כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם.

כמו שמכנים זאת בישראל – ריספקט!

יצחק רבין נולד בשנת 1922 בירושלים. הוא למד ב”בית חינוך לילדי עובדים” בת”א ואח”כ בבית-הספר החקלאי “כדורי”. הוא התנדב בשנת 1940 לפלמ”ח והשתתף, כלוחם וכמפקד, בפעולות רבות ונועזות. ב-1947 התמנה יצחק רבין לסגן מפקד הפלמ”ח, ובשנת 1948, בהיותו בן 26 בלבד, פיקד על חטיבת הראל אשר לחמה על שחרור ירושלים.

עם כינונו של צבא ההגנה לישראל, מילא בו יצחק רבין תפקידים רבים, עד למנויו, בשנת 1964, לרמטכ”ל השביעי של צה”ל. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הוביל את צה”ל לנצחון הגדול והמהיר על צבאות מצרים, סוריה וירדן, כאשר גולת הכותרת של הנצחון הייתה איחודה מחדש של ירושלים. נאומו של יצחק רבין, בקבלו תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית על הר הצופים, הבליט וסימל לעיני-כל את המורשת ההומניסטית המנחה את הלוחמים היהודים.

בשנת 1968 פרש רבין מצה”ל והתמנה לשגריר בוושינגטון. ב-1973 נבחר לכנסת ושימש זמן קצר כשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים, התפטרה גולדה מאיר ויצחק רבין הוזנק לתפקיד ראש הממשלה. במהלך כהונתו חתמה ישראל על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. בשנת 1977 התפטר יצחק רבין מראשות הממשלה, וב-1992, כאשר חזרה מפלגת העבודה לשלטון, חוזר רבין לכהן כראש ממשלת ישראל, ומתחייב לקדם את תהליך השלום עם מדינות ערב, שהחל בוועידת מדריד ב-1991.

ההישג החשוב ביותר של ממשלת רבין הוא המפנה ההיסטורי ביחסים בין ישראל לפלסטינאים, משלב של עוינות מוחלטת לשלב של מו”מ גלוי. מו”מ זה הוביל, בחודש ספטמבר 1993, בוושינגטון, ללחיצת יד ראשונה בין יצחק רבין ליאסר עראפת, ולחתימה על הסכם העקרונות המתווה דרך להסדר ביניים בן 5 שנים, שלאחריו ידון הסכם הקבע בין ישראל לפלסטינאים. פתיחת הדרך לפתרון מוסכם של הבעיה הפלסטינאית איפשרה, באוקטובר 1994, חתימת הסכם שלום מלא בין ישראל לבין ממלכת ירדן, ולהיווצרות איטית של מערכת יחסים תקינה עם רוב ארצות ערב.

הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית, כאשר יצחק רבין, יחד עם שמעון פרס ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994, על אומץ ליבם ונחישותם להתגבר על המכשולים בדרך להשגת היעד הנכסף.

אולם תהליך השלום עם הפלסטינאים נתקל בהגברות הטרור מן הצד הערבי, ובהתנגדות עזה של האופוזיציה ושל חוגים דתיים קיצוניים בישראל. במוצאי שבת, 4 לנובמבר 1995, בסיומה של עצרת גדולה של תומכי תהליך השלום, הסתנן מבעד לרצועת אנשי הבטחון אחד מחבריה של קבוצה ימנית-דתית, ורצח בשלוש יריות אקדח את יצחק רבין. אבל כבד, שטרם נודע כמותו, עטף את תושבי מדינת ישראל. היה זה כאב עז על מותו של מנהיג אמיץ ואהוב, לוחם שהוליך את עמו בימי מלחמה, ומדינאי שהשכיל להצעידו לקראת השלום. מותו של יצחק רבין חשף את הזדהותם של בני הנוער עם אישיותו הישירה ודמותו הצברית, וחשף גם את אמונתם ורצונם של צעירי ישראל בשלום.

שמעון פרס נולד בשנת 1923 בווישניבה שבפולין. הוא הגיע לארץ בהיותו בן 11, למד בבית-הספר “גאולה” בתל-אביב, ובבן-שמן ואחר-כך הצטרף, כחבר גרעין של תנועת נוער, לקבוצת “אלומות” שבגליל.

ערב קום המדינה, דוד בן-גוריון, שהתרשם מאוד מהבחור הצעיר והמוכשר, גייס אותו לפעולות במסגרת “ההגנה”. פרס התבלט מהר מאוד כבעל יכולת ניהולית ואינטלקטואלית בלתי רגילה, ובן-גוריון נתן בו אמון מלא והפך אותו לאיש סודו בענייני משרד הבטחון. תוך שנים ספורות היה שמעון פרס למנהל הכללי של המשרד ולאחר מכן לסגן שר הבטחון. בתפקידים אלה הקדיש שמעון פרס את עשייתו לרכישת נשק מתקדם לצה”ל בחו”ל, לאחר מכן להקמת תעשייה צבאית ישראלית, ולהנחת היסודות לתשתית המחקר הגרעיני בישראל.

לאחר מלחמת יום-הכיפורים, התמנה שמעון פרס לשר הבטחון בממשלת יצחק רבין הראשונה, ובתפקיד זה יזם את “מבצע יונתן”, לשחרור חטופי מטוס איר-פראנס מאנטבה שבאוגנדה.

לאחר המהפך שהביא את מנחם בגין לשלטון, הוא השקיע את עצמו בשיקומה של מפלגת העבודה. פרס ה”בטחוניסט” הצהיר שהמציאות העולמית השתנתה ומדינת ישראל חזקה דיה כדי לא להרתע מן הסיכוי להיווצרות מזרח תיכון חדש. לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית, ב-1984, הוא עמד בראשה בשנתיים הראשונות ועל-פי הסכם הרוטציה בינו לבין יצחק שמיר, עבר לכהן כשר החוץ ולאחר מכן כשר האוצר.

עם נצחונה של מפלגת העבודה בהנהגת יצחק רבין בבחירות 1992, התמנה שוב שמעון פרס לשר החוץ, ולאחר שנים רבות של יריבות קשה בין שני האישים, נוצרה חלוקת עבודה מוסכמת ביניהם, שהפכה לשותפות ולידידות.

שר החוץ שמעון פרס פעל בכל המישורים כדי לזרז את תהליך השלום. מאמציו נשאו פרי ובתיווכו של שר החוץ הנורבגי הושג באוסלו, לאחר מאה שנים של עוינות, מפנה דרמטי היסטורי: הידברות בין הארגון לשחרור פלסטין בראשות יאסר עראפת לבין ישראל הרשמית וחתימה על הסכם עקרונות לקראת הסדר קבע. באוקטובר 1994 נחתם גם הסכם שלום מלא בין ישראל לירדן והחל תהליך איטי של נורמליזציה עם ארצות ערביות אחרות.

הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית כאשר שמעון פרס, יחד עם יצחק רבין ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994 על מאמציהם להשגת היעד הנכסף. אולם תהליך השלום נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים קיצוניים משני הצדדים. לצד הטרור הערבי המתגבר, ניהלו חוגים יהודיים קיצוניים מערכה הסתה שלוחת רסן נגדו, שבשיאה  נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ב-4 בנובמבר 1995. הכנסת בחרה בשמעון פרס לתפקיד ראש הממשלה כמעט ללא התנגדות והוא הצהיר על נחישותו להמשיך ולהאיץ את תהליך השלום עם כל עמי ערב השכנים.