אם גאון הוא מי שמסוגל להסביר דבר מורכב באופן פשוט, כיצד הייתם מגדירים את מרטון מילר שהצליח לפשט את התיאוריה הכלכלית שלו כך שאפילו אנשים שפוסחים באימה על מדורי הכלכלה יבינו אותה, וגם לגרום לנו לרצות להתקשר לפיצרייה הקרובה ולהזמין מגש פיצה משפחתית?
עד הופעתו של מילר נהגו להעריך שווי של חברות על פי מדד שנקרא “יחס הון-חוב”. ובמלים אחרות, אם חוב של חברה הוא 100 ₪ וההון העצמי שלה הוא 200 ₪ “יחס הון-חוב” שווה חצי. האמונה הרווחת בקרב הכלכלנים הייתה שככל שיחס הון-חוב נמוך יותר, כך החברה שווה יותר.
מילר, הגרסה המעונבת של הילד מהאגדה “בגדי המלך החדשים”, טען שהרעיון להעריך חברה על בסיס “יחס הון-חוב” משול לאמונה שאם נחלק את הפיצה שלנו לשמונה משולשים במקום לארבעה משולשים, ניהנה מפיצה גדולה ומשביעה יותר.
ובמילים אחרות: “יחס הון-חוב” הוא אחיזת עיניים, שתכליתה להוציא את הכסף מכיס אחד ולהעבירו לכיס השני.
מילר שנולד בשנת 1923 בבוסטון מסצ’וסטס למשפחה יהודית משכילה, סיים תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד. אולם את רוב חייו המקצועיים העביר באוניברסיטת שיקגו, שם לימד במשך 40 שנה.
בשנת 1990 זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקרו.
כעבור שבע שנים והוא בן 74 נפטר מילר והותיר אחריו מאות תלמידים מעריצים שהמשיכו את מורשתו הכלכלית, שנשענה על הגיון בריא, חתירה לאמת ומטפורות מפתיעות מעולם הפחמימות.
הערכת חברה על בסיס "יחס הון-חוב" משולה לאמונה שאם נחלק את הפיצה שלנו לשמונה משולשים במקום לארבעה משולשים, ניהנה מפיצה גדולה ומשביעה יותר