ג’וליאן שווינגר נולד בשנת 1918 בארה”ב, ובשנת 1965 זכה בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם ריצ’ארד פיינמן וצ’ין-איטירו טומונאגה, “בעבור עבודתם היסודית באלקטרודינמיקה קוונטית והשלכותיה על הפיזיקה של החלקיקים האלמנטריים”.

ג’וליאן שווינגר נפטר בשנת 1994.

פרנסואה ג’קוב נולד בשנת 1920 בננסי שבצרפת. הוא למד רפואה באוניברסיטת סורבון, אך בשנת 1940 נאלץ לקטוע את לימודיו בשל פלישת הגרמנים לצרפת. ג’קוב התגייס ל”צבא צרפת החופשית” כרופא צבאי, נפגע קשות בידיו, ובשל כך לא הצליח להגשים את חלומו להיות רופא-מנתח. בשנת 1947 הוא הוסמך כרופא ועבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת פאריז עסקה בחקר הגנטיקה של החיידקים. לאחר מכן עבד במכון פסטר, וב-1960 מונה למנהל המחלקה למחקר גנטי.

בשנת 1965 זכה פרנסואה ג’קוב בפרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, ביחד עם אנדרה לוף וז’אק מונו, “על תגליותיהם בתחום הבקרה הגנטית של אנזימים והסינתזה של וירוסים”.

ג’קוב ומונו גילו את מולקולת הרנ”א שליח, שהיא זו המעבירה את המידע המקודד על הדנ”א שבגרעין התא ויוצאת מהגרעין אל חלל התא. שם, בעזרת שני סוגים נוספים של רנ”א ומרכיבים נוספים, נוצרת מולוקלת החלבון הרצויה וזאת על פי הקוד הטמון בדנ”א.

עוד תרומה של ג’קוב ומונו היא חלוקת הגנים לשני סוגים: גנים מבניים שהם גנים הנושאים את מכלול התכונות והמידע על כל תא, וגנים רגולטורים, המשפיעים על רמת הביטוי של כל גן מבני. גן רגולטורי יכול להיות מושפע מגירוי פנימי כלשהו ולעיתים אף מגירוי חיצוני כגון חום, קרינה וכיוצא בזה. תופעה זו מסבירה היבטים שונים של התפרצות גידולים סרטניים מסוימים והתפרצות פתאומית של מחלות ויראליות כגון הרפס ואיידס.

ריצ’ארד פיינמן נולד בניו-יורק ב-1918. הוא למד פיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס. ב-1942 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת פרינסטון, והצטרף לצוות המדענים שעסק בפיתוח הפצצה האטומית בלוס-אלאמוס. הוא לימד באוניברסיטת קורנל ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה, וב-1954 צורף לאקדמיה האמריקנית למדעים.

בשנת 1965 זכה ריצ’ארד פיינמן בפרס נובל לפיזיקה, ביחד עם ג’וליאן שווינגר ושין-איטירו טומונאגה, בעבור פיתוח תיאוריה של אלקטרודינמיקה קוונטית. האלקטרודינמיקה היתה תורה מבוססת בפיזיקה הקלאסית, אולם בפיזיקה החדישה של תורת הקוונטים התגלו קשיים בפיתוחה, עד למפנה שהביא פיינמן.

הגישה החישובית של פיינמן, שבעזרתה הצליח לבנות תורה של אלקטרודינמיקה קוונטית, גורסת שכדי לחשב את הסיכוי של חלקיק לעבור ממצב התחלתי מסויים למצב סופי מסויים, יש לחשב בנפרד את הסיכוי לכל מסלול אפשרי, ולסכם את הסיכויים של כל המסלולים האפשריים. שיטה זו מכונה “אינטגרלי המסלול של פיינמן”. את המסלולים השונים תיאר פיינמן בעזרת “דיאגרמות פיינמן” המפורסמות, המבהירות את התהליכים המופשטים ומאפשרות, בעזרת כללי החישוב שקבע להסביר תופעות שלא עלו בקנה אחד עם החישובים הקודמים של תורת הקוואנטים.

בנוסף להיותו חוקר מזהיר, התפרסם פיינמן בכשרון התיפוף ובחוש ההומור המיוחד שלו. בהיותו בלוס-אלאמוס נהג לפרוץ לכספות הסודיות ולהשאיר לקציני הבטחון פתקים בנוסח “נחשו מי עשה זאת?”. גם ספריו כתובים בסגנון קליל ובהומור רב וזכו לפופולריות רבה.

ב-1988 הלך ריצ’ארד פיינמן לעולמו.