אמיליו סגרה נולד בטיבולי שבאיטליה בשנת 1905. הוא החל בלימודי הנדסה ברומא ועבר ללימודי פיזיקה, בהדרכתו של הפיזיקאי הנודע, חתן פרס נובל אנריקו פרמי. ב-1928 הוענק לו תואר דוקטור. הוא לימד באונברסיטת רומא, וב-1936 נתמנה לראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת פלרמו.

ב-1938, בעקבות תקנות אנטישמיות בשרות הציבורי שקבעה הממשלה הפשיסטית, היגר סגרה לארצות-הברית והצטרף לאוניברסיטת ברקלי. הוא קיבל אזרחות אמריקנית והשתתף במאמץ האמריקני לבניית פצצת האטום. אחרי פרישתו, ב-1972, חזר לאוניברסיטת רומא. אמיליו סגרה נפטר בשנת 1989.

בשנת 1959 זכה אמיליו סגרה בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם אוון צ’מברליין, “בעבור גילוי האנטי-פרוטון”.

הפרוטון הוא חלקיק טעון חיובית המצוי במספרים שונים בגרעין האטום. האנטי-פרוטון הוא חלקיק דומה, אך בעל מטען שלילי. ניגוד המטענים ביניהם הופך כל מפגש לאירוע דרמטי בו הם מבטלים זה את זה.

ארתור קורנברג נולד בשנת 1918 בברוקלין. ב-1941 הוסמך לרפואה ברוצ’סטר, היה ראש המחלקה למיקרובילוגיה בביה”ס לרפואה בוושינגטון, ומשנת 1959 ניהל את המחלקה לביוכימיה בביה”ס לרפואה בסטנפורד.

בשנת 1959 הוענק לארתור קורנברג פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, במשותף עם סברו אוצ’ואה, על פיענוח המנגנון הביוכימי האחראי ליצירתן והכפלתן של חומצות הגרעין ד.נ.א. ור.נ.א.

קורנברג הצליח לייצר במבחנה מולקולת ד.נ.א. סינתטית עם תכונות כימיות ופיסיקליות כשל כל ד.נ.א. לצרכי מחקר. אך נדרשו עוד שנים רבות עד שהוא וצוותו הצליחו לייצר מולקולת ד.נ.א. סינתטית שגם היתה פעילה מבחינה ביולוגית.

הוא טען, כי באמצעות לימוד פעילות הד.נ.א. בחיידק נוכל להבין את המנגנון המסובך והפעילות החשובה של הד.נ.א. בתאים המורכבים של האדם. לימוד שיתרום להבנת ההתפתחות האנושית, מחלת הסרטן ומחלות גנטיות.

קורנברג צוטט פעם באומרו: “לא האמנתי שעוד בחיי אזכה לראות שגנטיקה, אימונולוגיה ורפואה ישתפו פעולה יחד, בשפה כימית אחת, על מנת להבין טוב יותר את החיים”.