קרל לנדשטיינר נולד בווינה בשנת 1868. הוא הוסמך לרפואה ב-1891, למד כימיה בברלין ובציריך ועם סיום לימודיו עבד במכון לאנטומיה פתולוגית בווינה, ומאוחר יותר בבית חולים בהאג שבהולנד. ב-1922 עבר לניו-יורק, למכון רוקפלר, ועבד שם עד למותו ב-1943. לנדשטיינר נולד יהודי, אך המיר את דתו ונהיה לקתולי.
פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה הוענק לקרל לנדשטיינר בשנת 1930, “בעבור גילוי קבוצות הדם”.
לנדשטיינר גילה ב-1901 קיומן של 3 קבוצות דם בבני-אדם: A, B ו – C . מאוחר יותר שינה את שם הקבוצה השלישית מ – C ל – O וגילה קבוצת דם רביעית – AB.
במחקר שערך התברר כי תאי הדם נושאים סימנים כימיים, מעין תעודות זהות, הקרויים אגלוטינוגנים. הסתבר כי סוגי הדם מאופיינים בצירופים שונים של אגלוטינוגנים. עקרון פשוט זה שימש בסיס לפיתוח בדיקות זיהוי קבוצות דם.
תגליתו של לנדשטיינר איפשרה ביצוע עירויי-דם וניתוחים בצורה בטוחה, ובעקבות כך, ב-1914, כאשר התגלתה דרך לשמר מנות דם, נפתח עידן בנק הדם.
תרומה נוספת של לנדשטיינר היתה בתחום חקר המערכת החיסונית. במחקרו אודות נגיף הפוליו הניח את היסוד לפיתוח תרכיב החיסון נגד מחלת שיתוק הילדים.