ריכרד וילשטטר נולד בשנת 1872 בקרלסרוהה שבגרמניה. הוא למד כימיה וב-1902 שימש פרופסור באוניברסיטת מינכן. ב-1905 עבר לטכניון של ציריך בשווייץ וב-1915 נתמנה למנהל המכון הקיסרי לכימיה בברלין. ב-1916 חזר לאוניברסיטת מינכן ותפס את מקומו של מורהו המנוח, אדולף פון-באייר.

ב-1925 התפטר וילשטטר מההוראה במחאה על גילויי אנטישמיות בקרב מורי האוניברסיטה. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרם כל רכושו וב-1939 הורשה לצאת לשווייץ, שם חי עד למותו בשנת 1942.

ריכרד וילשטטר זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1915, “בעבור מחקריו על פיגמנטים בצמחים, ובמיוחד הכלורופיל”.

תרומתו העיקרית היתה בהכרת חומרי טבע בעלי משמעות ביולוגית. הוא פיענח את המבנה של אלקלואידים שונים, ובמיוחד אלה המשתייכים לקבוצת הטרופינים. הישגו הגדול היה פיענוח מבנהו המסובך של הכלורופיל ותהליך הפוטוסינתזה. וילשטטר היה חלוץ בחקר האנזימים, בהם ראה את המפתח להבנת תהליכי החיים.

ריכרד וילשטטר דגל בליברליזם ובהומניות, בהגשמת ערכים אלו ראה את ערכו המוסרי של המדע, שנועד, לדעתו, לתקן את מצב החברה האנושית.