יצחק רבין נולד בשנת 1922 בירושלים. הוא למד ב”בית חינוך לילדי עובדים” בת”א ואח”כ בבית-הספר החקלאי “כדורי”. הוא התנדב בשנת 1940 לפלמ”ח והשתתף, כלוחם וכמפקד, בפעולות רבות ונועזות. ב-1947 התמנה יצחק רבין לסגן מפקד הפלמ”ח, ובשנת 1948, בהיותו בן 26 בלבד, פיקד על חטיבת הראל אשר לחמה על שחרור ירושלים.
עם כינונו של צבא ההגנה לישראל, מילא בו יצחק רבין תפקידים רבים, עד למנויו, בשנת 1964, לרמטכ”ל השביעי של צה”ל. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, הוביל את צה”ל לנצחון הגדול והמהיר על צבאות מצרים, סוריה וירדן, כאשר גולת הכותרת של הנצחון הייתה איחודה מחדש של ירושלים. נאומו של יצחק רבין, בקבלו תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית על הר הצופים, הבליט וסימל לעיני-כל את המורשת ההומניסטית המנחה את הלוחמים היהודים.
בשנת 1968 פרש רבין מצה”ל והתמנה לשגריר בוושינגטון. ב-1973 נבחר לכנסת ושימש זמן קצר כשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים, התפטרה גולדה מאיר ויצחק רבין הוזנק לתפקיד ראש הממשלה. במהלך כהונתו חתמה ישראל על הסכמי הפרדת הכוחות עם מצרים וסוריה. בשנת 1977 התפטר יצחק רבין מראשות הממשלה, וב-1992, כאשר חזרה מפלגת העבודה לשלטון, חוזר רבין לכהן כראש ממשלת ישראל, ומתחייב לקדם את תהליך השלום עם מדינות ערב, שהחל בוועידת מדריד ב-1991.
ההישג החשוב ביותר של ממשלת רבין הוא המפנה ההיסטורי ביחסים בין ישראל לפלסטינאים, משלב של עוינות מוחלטת לשלב של מו”מ גלוי. מו”מ זה הוביל, בחודש ספטמבר 1993, בוושינגטון, ללחיצת יד ראשונה בין יצחק רבין ליאסר עראפת, ולחתימה על הסכם העקרונות המתווה דרך להסדר ביניים בן 5 שנים, שלאחריו ידון הסכם הקבע בין ישראל לפלסטינאים. פתיחת הדרך לפתרון מוסכם של הבעיה הפלסטינאית איפשרה, באוקטובר 1994, חתימת הסכם שלום מלא בין ישראל לבין ממלכת ירדן, ולהיווצרות איטית של מערכת יחסים תקינה עם רוב ארצות ערב.
הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית, כאשר יצחק רבין, יחד עם שמעון פרס ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994, על אומץ ליבם ונחישותם להתגבר על המכשולים בדרך להשגת היעד הנכסף.
אולם תהליך השלום עם הפלסטינאים נתקל בהגברות הטרור מן הצד הערבי, ובהתנגדות עזה של האופוזיציה ושל חוגים דתיים קיצוניים בישראל. במוצאי שבת, 4 לנובמבר 1995, בסיומה של עצרת גדולה של תומכי תהליך השלום, הסתנן מבעד לרצועת אנשי הבטחון אחד מחבריה של קבוצה ימנית-דתית, ורצח בשלוש יריות אקדח את יצחק רבין. אבל כבד, שטרם נודע כמותו, עטף את תושבי מדינת ישראל. היה זה כאב עז על מותו של מנהיג אמיץ ואהוב, לוחם שהוליך את עמו בימי מלחמה, ומדינאי שהשכיל להצעידו לקראת השלום. מותו של יצחק רבין חשף את הזדהותם של בני הנוער עם אישיותו הישירה ודמותו הצברית, וחשף גם את אמונתם ורצונם של צעירי ישראל בשלום.
