אדולף פון-באייר נולד ב-1835 בברלין. ב-1905 זכה בפרס נובל בכימיה, “על תרומתו להתפתחות הכימיה האורגנית והתעשיה הכימית, בעבודתו על צבעים אורגניים ותרכובות הידרו-ארומטיות”.

פון באייר נפטר בשנת 1917.

אוטו וולך נולד בשנת 1847 בקניגסברג שבגרמניה. הוא למד כימיה באוניברסיטת גטינגן. ב-1870 עבר לבון וב-1876 התמנה שם לפרופסור לכימיה. ב-1889 חזר לאוניברסיטת גטינגן וכיהן כפרופסור ומנהל המכון הכימי, עד לפרישתו ב-1915. וולך המשיך במחקריו עד גיל 80.

בשנת 1910 זכה אוטו וולך בפרס נובל לכימיה, “בהוקרה על שרותו את הכימיה האורגנית ואת התעשיה הכימית, על-ידי עבודתו החלוצית בשדה התרכובות האליציקליות”.

תרומתו העיקרית של וולך היתה בקביעת היסודות להכרת המבנה של קבוצת הטרפנים – קבוצה של פחמימנים טבעיים וסינתטיים; ובקביעת תכונותיו של הקמפור – חומר טבעי בעל ריח ארומטי חריף, המשמש ברפואה בשל כושר החיטוי וההרדמה שלו, ובתעשיית הקוסמטיקה בשל ריחו הנעים.

בנוסף לערכם המדעי הרב, סייעו מחקריו של אוטו וולך לפיתוח תעשיית הבשמים והתמרוקים.

הוא הלך לעולמו ב-1931.

אוטו ורבורג נולד בפרייבורג שבבריסגר גרמניה בשנת 1883. בשנת 1931 הוענק לו פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, “בעבור גילוי טבעו ודרך פעולתו של אנזים הנשימה”. כמו-כן, פיתח ורבורג את שיטת המנומטריה למדידת תוצרים של תהליכים ביולוגיים.

אוטו ורבורג נפטר בשנת 1970.

אוטו מאיירהוף נולד בגרמניה בשנת 1884. בשנת 1923 הוענק לו פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה “בעבור מציאת הקשר ההדוק בין צריכת החמצן ומנגנון יצירת חומצת חלב בשריר”.

אוטו מאיירהוף נפטר בשנת 1951.

דניס גאבור נולד בשנת 1900 בהונגריה. בשנת 1971 זכה בפרס נובל לפיזיקה, “בעבור ההמצאה והפיתוח של שיטת ההולוגרפיה”, הפועלת באמצעות התאבכות קרני האור.

גילויו של גאבור הקדים את זמנו ורק עם המצאת הלייזר התאפשר יישומה של השיטה בתחומים רבים, כמו רפואה, תקשורת, מחשבים ועוד.

דניס גאבור נפטר ב-1979.

פאול אהרליך נולד ב-1854 בשטרלן, אז בגרמניה. ב-1878 קיבל תואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת ברלין והצטרף לצוות שחקר את חיידק השחפת. במהלך המחקר נדבק במחלה ונאלץ לפרוש לשנתיים עד להחלמתו. ב-1896 התמנה למנהל המכון לחקר סרום הדם בברלין.

בשנת 1908 הוענק לפאול אהרליך פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, במשותף עם איליה מצ’ניקוף, “בהוקרה על תגליותיהם בתחום האימונולוגיה”.

מ-1890 עסק אהרליך בעיקר במציאת חומרים לחיסון הגוף, כהגדרתו “קליע הקסם” – חומרים כימיים שיחסלו את גורמי המחלה בלי שיפגעו בחולה. במהלך מחקריו הצליח לפתח נסיוב נגד מחלת הדיפטריה ותרכובת ארסנובנזן המשמידה את חיידקי העגבת. בכך שיחרר את העולם מאימתה של מחלה שהפילה קורבנות רבים, מאז הופיעה באירופה במאה ה-15.

בכך הניח אהרליך את היסודות לכימותרפיה המודרנית, שעיקרה הכנסת חומרים רעילים לגוף שנזקם למחלה עולה על נזקם לגוף החולה.

פאול אהרליך הלך לעולמו בשנת 1915. הוא נחשב לחוקר החשוב ביותר של מדעי הרפואה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

פאול הייזה נולד בברלין ב-1830. בשנת 1910 זכה בפרס נובל לספרות, “בהוקרה על יכולת אמנותית מושלמת, המשולבת באידיאליזם, שבאה לידי ביטוי בשפע יצירותיו, כמשורר, מחזאי, סופר, ובעיקר כמחבר סיפורים קצרים שזכו לתהילה”.

פאול הייזה נפטר בשנת 1914.

אלפרד פריד נולד בוינה ב-1864, אך חי רוב ימיו בברלין. הוא הקים ארגונים למען השלום, כתב ספרים ומאמרים רבים והוציא לאור כתבי עת בנושא השלום, עד למותו ב-1921.

על מפעל חיים זה זכה אלפרד פריד, בשנת 1911, בפרס נובל לשלום.

פריץ האבר נולד בשנת 1868 בברסלאו שבשלזיה. הוא החל ללמוד כימיה אורגנית, אולם נמשך לכימיה הפיזיקלית השימושית. ב-1896 היה פרופסור בטכניון של קרלסרוהה, ומ-1911 עמד בראש המכון הקיסרי לכימיה פיזיקלית בברלין.

במלחמת העולם הראשונה סייע האבר בפיתוח התעשיה הכימית הגרמנית לצרכי מלחמה, ועסק גם בפיתוח גזים ללוחמה כימית. האבר המיר את דתו ותחילה לא הוטרד על-ידי הנאצים. אולם בשנת 1933 נאלץ לעזוב לאנגליה, לאחר שסירב לפטר את עוזריו היהודיים. הוא עבר לשווייץ והמשיך במחקריו.

פריץ האבר זכה בפרס נובל בכימיה לשנת 1918 “בעבור סינתזת האמוניאק מיסודותיו”. האמוניאק הוא חומר גלם כימי חשוב ביותר, המשמש כיום, בין היתר, בחקלאות ובתעשיה.

האבר פיתח שיטה לייצור האמוניאק, ובעזרת עמיתו, קרל בוש, פיתח דרכים לניצולו התעשייתי. פיתוחיו משמשים את התעשיה גם כיום.

בשנת 1934 הלך פריץ האבר לעולמו.

ג’יימס פרנק נולד בגרמניה בשנת 1882, ב-1906 הוסמך לתואר דוקטור בפיזיקה. הוא כיהן כראש המכון לפיזיקה ניסיונית באוניברסיטת גטינגן. עם עליית הנאצים לשלטון לא סבל פרנק מהתנכלויות אישיות, אך בעקבות סירובו ההפגנתי לנקוט אמצעים נגד סטודנטים ועמיתים יהודים, נאלץ לעזוב את גרמניה. פרנק היגר לארצות-הברית ועסק במחקר באוניברסיטאות ג’ונס הופקינס ושיקגו.

בשנת 1925 זכה ג’יימס פרנק בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם גוסטב הרץ. הפרס ניתן להם על ניסוי “פרנק – הרץ”, בו האיצו אלקטרונים בשפופרת מלאה אדי כספית. תוצאות הניסוי היו מפתיעות: ככל שהגבירו השניים את המתח במערכת גבר זרם האלקטרונים, כצפוי, עד שהגיעו למתח של 9.4 וולט. בנקודה זו פחת הזרם במידה רבה.

תוצאות אלו התיישבו במדוייק עם חישוביו התיאורטיים של נילס בוהר. האלקטרונים המואצים העבירו אנרגיה במידות קבועות של 9.4 וולט אל אלקטרוני הכספית ואיפשרו להם לעלות לרמה אנרגטית גבוהה יותר. תופעה זו תאר נילס בוהר במודל האטום הקוונטי שלו כ”עירור”.

ג’יימס פרנק נפטר בשנת 1964.

ריכרד וילשטטר נולד בשנת 1872 בקרלסרוהה שבגרמניה. הוא למד כימיה וב-1902 שימש פרופסור באוניברסיטת מינכן. ב-1905 עבר לטכניון של ציריך בשווייץ וב-1915 נתמנה למנהל המכון הקיסרי לכימיה בברלין. ב-1916 חזר לאוניברסיטת מינכן ותפס את מקומו של מורהו המנוח, אדולף פון-באייר.

ב-1925 התפטר וילשטטר מההוראה במחאה על גילויי אנטישמיות בקרב מורי האוניברסיטה. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרם כל רכושו וב-1939 הורשה לצאת לשווייץ, שם חי עד למותו בשנת 1942.

ריכרד וילשטטר זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1915, “בעבור מחקריו על פיגמנטים בצמחים, ובמיוחד הכלורופיל”.

תרומתו העיקרית היתה בהכרת חומרי טבע בעלי משמעות ביולוגית. הוא פיענח את המבנה של אלקלואידים שונים, ובמיוחד אלה המשתייכים לקבוצת הטרופינים. הישגו הגדול היה פיענוח מבנהו המסובך של הכלורופיל ותהליך הפוטוסינתזה. וילשטטר היה חלוץ בחקר האנזימים, בהם ראה את המפתח להבנת תהליכי החיים.

ריכרד וילשטטר דגל בליברליזם ובהומניות, בהגשמת ערכים אלו ראה את ערכו המוסרי של המדע, שנועד, לדעתו, לתקן את מצב החברה האנושית.