אדולף פון-באייר נולד ב-1835 בברלין. ב-1905 זכה בפרס נובל בכימיה, “על תרומתו להתפתחות הכימיה האורגנית והתעשיה הכימית, בעבודתו על צבעים אורגניים ותרכובות הידרו-ארומטיות”.

פון באייר נפטר בשנת 1917.

אהרון קלוג נולד בשנת 1926 בליטא וגדל בדרום-אפריקה, שם למד לתואר ראשון ושני במדעים. את הדוקטורט שלו בכימיה השלים באוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה, וב-1954 החל לעבוד בקולג’ בירקבק בלונדון. משנת 1962 הוא מנהל המעבדה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קיימברידג’.

בשנת 1982 הוענק לאהרון קלוג פרס נובל לכימיה, על “פיתוח שיטות חדשות של מיקרוסקופיה אלקטרונית גבישית ועבור פיענוח המבנה התלת-מימדי של תצמידי חלבונים וחומצות גרעין, אשר להם חשיבות ביולוגית רבה”.

קלוג פיתח את שיטת “שיחזור המבנה”, לפענוח המבנה המרחבי של מולקולות ענק, באמצעות תמונות שצולמו במיקרוסקופ אלקטרוני. במחקריו ניסה קלוג להבין את הקשר בין דרכי התארגנותן של מולקולות הענק, לבין יכולתן לבצע תפקידים ביולוגיים שונים. בכך הניח יסוד למחקר פורה בתחומים כמו חקר הנגיפים, פיענוח המבנה המרחבי של מולקולת ה – DNA ומבני הכרומוזומים נושאי התורשה.

המספר הגדול של מבנים ביולוגיים שנפתרו בעזרת שיטתו של קלוג הם הוכחה מרשימה לתרומתו המיוחדת למדע.

אוטו וולך נולד בשנת 1847 בקניגסברג שבגרמניה. הוא למד כימיה באוניברסיטת גטינגן. ב-1870 עבר לבון וב-1876 התמנה שם לפרופסור לכימיה. ב-1889 חזר לאוניברסיטת גטינגן וכיהן כפרופסור ומנהל המכון הכימי, עד לפרישתו ב-1915. וולך המשיך במחקריו עד גיל 80.

בשנת 1910 זכה אוטו וולך בפרס נובל לכימיה, “בהוקרה על שרותו את הכימיה האורגנית ואת התעשיה הכימית, על-ידי עבודתו החלוצית בשדה התרכובות האליציקליות”.

תרומתו העיקרית של וולך היתה בקביעת היסודות להכרת המבנה של קבוצת הטרפנים – קבוצה של פחמימנים טבעיים וסינתטיים; ובקביעת תכונותיו של הקמפור – חומר טבעי בעל ריח ארומטי חריף, המשמש ברפואה בשל כושר החיטוי וההרדמה שלו, ובתעשיית הקוסמטיקה בשל ריחו הנעים.

בנוסף לערכם המדעי הרב, סייעו מחקריו של אוטו וולך לפיתוח תעשיית הבשמים והתמרוקים.

הוא הלך לעולמו ב-1931.

ג’אורג’ פון-הבשי נולד בשנת 1885 בהונגריה. הוא למד באוניברסיטאות של בודפשט ופרייבורג, וקיבל תואר דוקטור לכימיה בגיל 23. ב-1911 עבר לאוניברסיטת מנצ’סטר שבאנגליה ועסק בחקר איזוטופים. כאשר חזר לבודפשט התמנה לפרופסור, אך פוטר בגלל יהדותו. הוא עבר לדנמרק, למכון נילס בוהר, ובהמשך לשבדיה.

ג’אורג’ פון-הבשי זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1943, “בעבור עבודתו על שימוש באיזוטופים כסמנים במחקר תהליכים כימיים”.

חיבורו על סימון ומיפוי רדיואקטיביים מהווה בסיס לכל שיטת הסימון הרדיואקטיבי – בביולוגיה, במטלורגיה, ברפואה ובכימיה אנליטית. ב-1922 הוא גילה את היסוד הפניום, גילוי אשר אישש את התיאוריה המודרנית בדבר מבנה האטום.

פון-הבשי פיתח את האנליזה באמצעות האצת הנויטרון, והפכה לשיטה המדויקת והחשובה ביותר לבדיקת מידת טהרתם של חומרים.

בשנת 1966 הלך ג’אורג’ פון-הבשי לעולמו.

מחקרו של פרופסור ג’ורג’ אולה, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1994, כולל מושגים מעולם הכימיה כמו קרבוקטיונים, סופר חומצות ואטומי פחמן נעדרי אלקטרונים, שאם רוצים להבין אותם היטב, צריך להתנחל במעבדה במשך שנים ולפתח יחסים אינטימיים עם מבחנות, מנדפים ואלקטרודות.

אבל אם נתרגם את המושגים הללו כך שגם הדיוטות כמונו יוכלו להבין, כל הסיפור מתמצה בשתי מילים: תחליף דלק.

או בניסוח מעט שונה: כלכלת מתנול.

המתנול הוא כוהל פשוט שניתן להפיקו מגידולים שונים כמו קני סוכר, תירס ועוד. היתרון הגדול שלו הוא האלטרנטיבה שהוא מציב לתעשיית הנפט כמקור אנרגיה חלופי לתחבורה והקטנת התלות בדיזל ובבנזין.

יתרון נוסף של המתנול הוא שמדובר בחומר ידידותי לסביבה, וזאת בניגוד לבנזין ולדיזל שפולטים פחמן דו חמצני לאטמוספירה ובכך מגבירים את “אפקט החממה” שמאיים להפוך את כדור הארץ לתא שיזוף אחד גדול.

ג’ורג’ אולה, יהודי הונגרי שנולד בשנת 1927 בבודפשט, הצליח לדלג מעל מסך הברזל בשנת 1956 ולהגר לעולם החדש בארצות הברית. המעבר מבודפשט הקומוניסטית והקפואה לדרום קליפורניה הליברלית והחמימה כנראה עשה לו מאוד טוב, אחרת אי אפשר להסביר את הפוריות הכמעט לא אנושית שלו.

על שמו של אולה רשומים 120 פטנטים, הוא פרסם כ-1,400 מאמרים מדעיים, כתב יותר מ-20 ספרים, כולל ספר על “כלכלת מתנול” וזכה בעשרות פרסים יוקרתיים, בנוסף לפרס נובל, לרבות 15 תארי כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם.

כמו שמכנים זאת בישראל – ריספקט!

וולטר גילברט נולד ב-1932 בבוסטון שבארצות הברית. בשנת 1980 זכה בפרס נובל לכימיה, במשותף עם פרדריק סנגר, “על תרומתם החשובה לקביעת הרצף של חומצות הגרעין”.

ממצאיו של גילברט פותחים אפשרות לריפוי חולים, באמצעות החדרת גן שאין בו פגם לתוך תאי החולה, כך שיווצר החלבון המתאים.

הנרי מואסן נולד בפאריז בשנת 1852. בשנת 1906 זכה בפרס נובל לכימיה “בעבור מחקריו ובידודו של יסוד הפלואור, ופיתוח הכבשן החשמלי הנקרא על שמו”.

בשנת 1907 הלך הנרי מואסן לעולמו.

הרברט בראון נולד בלונדון ב-1912 למשפחה ענייה ומגיל צעיר נאלץ לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. על אף הקושי השלים את לימודיו, ובשנת 1979 זכה בפרס נובל לכימיה, “על פיתוח השימוש בתרכובות בורון וזרחן בסינתזות אורגניות”.

שיטותיו של הרברט בראון משמשות מעבדות בכל רחבי העולם.

שאלתם את עצמכם פעם מה המשותף לעיפרון, יהלום וכדורגל?

יהלומים וכדורגל זה קל, כי הרי ידוע שיהלום הוא ידידו הטוב ביותר של הכדורגלן. במיוחד כשהם על האוזניים, נכון רביבו? אבל מה הקשר לעיפרון? לא. אל תגידו לי שהעפרונות הלא מחודדים בקלמר הם… לא. אנחנו בשום אופן לא מתכוונים להידרדר כאן לסטראוטיפים שעבר זמנם!

ובכן, כל מי שסיים מגמת כימיה בתיכון יודע את התשובה: פחמן. כן, ליסוד הכימי הזה – פחמן – אשר שלל תרכובותיו בונות את גופנו, ישנן שלוש צורות יסוד: צורת יהלום, צורת גרפיט שהוא החומר השחור של העיפרון וצורת כדורגל!

לפני 25 שנה גילה כימאי יהודי אנגלי בשם פרופסור הרולד קרוטו מולקולה המכילה 60 אטומי פחמן טהור הקשורים כל אחד לשכנו במבנה שיוצר צורה הזהה בדיוק לצורה של כדורגל.

הרולד קרוטו, שזכה על הגילוי בפרס נובל לכימיה לשנת 1996, החליט להעניק למולקולת הכדורגל שלו את השם פוּלֶרֶנים על שמו של האדריכל בקסמינטר פולר, שבנה מבני כיפה ענקיים המורכבים ממשושים וממחומשים.

מולקולת הכדורגל, או “הכדור באקי”, כפי שכינה אותה בחיבה הרולד קרוטו, הפכה מיד לסמל המסחרי של הכימיה המודרנית, היא מככבת בעשרות ספרי מדע בדיוני ואף נבחרה למולקולה הלאומית של מדינת טקסס.

בגלל תכונותיה הייחודיות שיוצרות מבנה מולקולרי יציב וחזק בעל מוליכות גבוהה, הפכה מולקולת הכדורגל ללאונל מסי של עולם הננו-טכנולוגיה.

בעתיד מדברים על מחשבים במשקל נוצה עשויים פולרן, סוללות פולרניות חזקות במיוחד, ננו-רובוטים פולרנים שישוטטו בגוף שלנו וילחמו בחיידקים ואפילו מעלית שתעלה מכדור הארץ לתחנות חלל באמצעות כבל עשוי פולרן.

והכל בזכות הפרופסור שלנו, הרולד קרוטו, שהוכיח פעם אחת ולתמיד שיהודים וכדורגל דווקא כן הולכים יחד.

וויליאם שטיין נולד בשנת 1911 בניו יורק. בעקבות מחקריו פיתח דרכים לזיהוי חומצות אמינו ואיתור מבנים. בשנת 1972 זכה בפרס נובל לכימיה, במשותף עם סטנפורד מור, “בעבור תרומתם להבנת הקשר בין מבנהו הכימי ופעילותו המזרזת של האתר הפעיל באנזים ריבונוקליאוזה”.

וויליאם שטיין נפטר בשנת 1980.

מכס פרוץ נולד בוינה, אוסטריה, בשנת 1914.

בשנת 1962 הוא זכה בפרס נובל לכימיה, במשותף עם ג’ון קנדרו, “בעבור מחקריהם על מבני החלבונים הגלובורלים”, המוגלובין ומיוגלובין.

קלווין מלווין נולד בארה”ב בשנת 1911, בשנת 1961 זכה בפרס נובל לכימיה, בעבור מחקרו על הטמעת דו-תחמוצת הפחמן בצמחים, בו תאר את הריאקציות הכימיות בתהליך זה.

רודולף מרכוס נולד בשנת 1923 במונטריאול, קנדה, שם הוענק לו בשנת 1946 תואר דוקטור באוניברסיטת מקגיל. אחר כך עבר לארצות-הברית ועבד גם באנגליה וסין.

בשנת 1992 זכה רודולף מרכוס בפרס נובל לכימיה, “על תרומותיו לתאוריית מעבר האלקטרון במהלך פעילות הדדית במערכות כימיות”.

עבודתו של מרכוס נוגעת להפחתת החימצון, והיא מאפשרת הבנה מעמיקה של תהליכים כימיים רבים, כגון, הפוטוסינטזה, המוליכות החשמלית בפולימרים והקורוזיה. יתכן שבעתיד תאפשר תאוריה זו למצוא דרך להאטת תגובות כימיות, פעולה שהיא בלתי אפשרית כיום.

סידני אלטמן נולד במונטריאול, קנדה, בשנת 1939. בשנת 1989 הוענק לו פרס נובל לכימיה, “על גילוי אופיו הקטליטי – זרזי של ה-רנ”א.

הגילוי שמולקולות רנ”א ו-דנ”א אינן נושאות מידע תורשתי בלבד, אלא מסוגלות להפעיל ריאקציות כימיות, תרם רבות להבנת תופעות יסוד בביולוגיה.

פול ברג נולד בניו-יורק ב-1926. תרם תרומה מכרעת להבנת תהליכי התורשה, ופתח את עידן ההנדסה הגנטית.

ב-1980 זכה בפרס נובל לכימיה “בעבור מחקריו החשובים בביוכימיה של חומצת הגרעין”, במהלכם הצליח, לראשונה, לחבר דנ”א של שני יצורים שונים.

פריץ האבר נולד בשנת 1868 בברסלאו שבשלזיה. הוא החל ללמוד כימיה אורגנית, אולם נמשך לכימיה הפיזיקלית השימושית. ב-1896 היה פרופסור בטכניון של קרלסרוהה, ומ-1911 עמד בראש המכון הקיסרי לכימיה פיזיקלית בברלין.

במלחמת העולם הראשונה סייע האבר בפיתוח התעשיה הכימית הגרמנית לצרכי מלחמה, ועסק גם בפיתוח גזים ללוחמה כימית. האבר המיר את דתו ותחילה לא הוטרד על-ידי הנאצים. אולם בשנת 1933 נאלץ לעזוב לאנגליה, לאחר שסירב לפטר את עוזריו היהודיים. הוא עבר לשווייץ והמשיך במחקריו.

פריץ האבר זכה בפרס נובל בכימיה לשנת 1918 “בעבור סינתזת האמוניאק מיסודותיו”. האמוניאק הוא חומר גלם כימי חשוב ביותר, המשמש כיום, בין היתר, בחקלאות ובתעשיה.

האבר פיתח שיטה לייצור האמוניאק, ובעזרת עמיתו, קרל בוש, פיתח דרכים לניצולו התעשייתי. פיתוחיו משמשים את התעשיה גם כיום.

בשנת 1934 הלך פריץ האבר לעולמו.

רואלד הופמן נולד בשנת 1937 בעיירה זלוצ’וב שבפולין. אביו נספה בשואה, והוא ובני משפחתו הפכו פליטים, עד שהיגרו לארצות-הברית בשנת 1949.

“האיש שהכל בא לו בקלות, בא ממשפחה של פליטים. לא היה לו כסף לרכוש ספר עד גיל 16” – כך תיאר הופמן, מדען ומשורר, את נעוריו.

בארצות-הברית למד הופמן כימיה באוניברסיטת קולומביה, וקיבל דוקטורט, ב-1962, באוניברסיטת הרווארד. ב-1965 עבר לאוניברסיטת קורנל. תחום מחקרו שם היה ריאקציות בין אטומים ומולקולות, אך הוא התעניין גם בפילוסופיה, אמנות וסימבוליקה.

רואלד הופמן זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1981, בזכות אותה מערכת חוקים ומשפטים כימיים שנודעו בשם “חוקי וודוורד-הופמן”. חוקים אלה הצליחו להסביר באופן הגיוני חלק גדול של הכימיה האורגנית, כך שאפשר היה לחזות בדיוק רב אלו תגובות כימיקליות תהיינה קלות לביצוע, ואלו – בלתי-אפשריות.

הופמן כותב באחד מספריו: “במסורת היהודית, ממנה באתי, קיים המושג ‘תיקון עולם’, שמשמעו שינוי מעשה ידי אדם. טבענו גוזר עלינו ליצור, אך הברירה שמורה בידינו – לעצב את העולם בהתאם לטוב שבנו, או לרע”.

ריכרד וילשטטר נולד בשנת 1872 בקרלסרוהה שבגרמניה. הוא למד כימיה וב-1902 שימש פרופסור באוניברסיטת מינכן. ב-1905 עבר לטכניון של ציריך בשווייץ וב-1915 נתמנה למנהל המכון הקיסרי לכימיה בברלין. ב-1916 חזר לאוניברסיטת מינכן ותפס את מקומו של מורהו המנוח, אדולף פון-באייר.

ב-1925 התפטר וילשטטר מההוראה במחאה על גילויי אנטישמיות בקרב מורי האוניברסיטה. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרם כל רכושו וב-1939 הורשה לצאת לשווייץ, שם חי עד למותו בשנת 1942.

ריכרד וילשטטר זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1915, “בעבור מחקריו על פיגמנטים בצמחים, ובמיוחד הכלורופיל”.

תרומתו העיקרית היתה בהכרת חומרי טבע בעלי משמעות ביולוגית. הוא פיענח את המבנה של אלקלואידים שונים, ובמיוחד אלה המשתייכים לקבוצת הטרופינים. הישגו הגדול היה פיענוח מבנהו המסובך של הכלורופיל ותהליך הפוטוסינתזה. וילשטטר היה חלוץ בחקר האנזימים, בהם ראה את המפתח להבנת תהליכי החיים.

ריכרד וילשטטר דגל בליברליזם ובהומניות, בהגשמת ערכים אלו ראה את ערכו המוסרי של המדע, שנועד, לדעתו, לתקן את מצב החברה האנושית.