אלברט איינשטיין, מגדולי המדענים בכל הזמנים, נולד בשנת 1879 בעיר אולם שבגרמניה. הוא למד במינכן ואחר-כך בציריך שבשווייץ, שם קיבל, ב-1905, את התואר דוקטור.

משנת 1909 הוא לימד והשתתף במחקר מדעי במוסדות אקדמאיים שונים ברחבי אירופה. ב-1915 הוא מונה לראש המכון לפיסיקה בברלין.

ב-1921 הוא קיבל את פרס נובל לפיזיקה. עם עליית היטלר לשלטון עזב אינשטיין את אירופה לצמיתות והתיישב בארצות-הברית עם אשתו השנייה. שם שימש עד למותו בשנת 1955 (בגיל 76) כפרופסור במכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרינסטון.

אלברט איינשטיין תרם תרומה מכרעת לקידום הפיסיקה המודרנית. בשנת 1905, בגיל 26, עוד בהיותו פקיד במשרד הפטנטים בברן, הוא פירסם כמה מאמרים חשובים. למשל – ניתוח מתמטי של “תנועת בראון”, תנועת החלקיקים שבנוזל ובגז, שאיפשר לחשב את גודלן של המולקולות.

ההסבר שלו על התוצא הפוטו-אלקטרי, המבוסס על המבנה החלקיקי של האור, מחקר אשר עתיד לזכת אותו בפרס נובל, היווה צעד חשוב בפיתוח תורת הקוונטים. אותה תורה, אשר באופן פרדוקסלי איינשטיין סרב לקבל עד סוף חייו. כפי שנהג לומר: “אלוהים אינו משחק בקוביות עם העולם”.

אולם בעיקר הוא קבע את הקשר שבין אנרגיה, מסת החומר ומהירות האור, על-פי המשוואה המפורסמת שלו, ובניגוד לחוק המקובל של שימור המסה. תורת היחסות הפרטית שלו מראה, שבמהירות הקרובה למהירות האור, מרחב – זמן – מסה – ואנרגיה, אינם אלא צורות שונות של אותה מציאות.

ב-1916 הוא מרחיב את את תורתו לתורת היחסות המוכללת, המוסיפה את השפעת כוח הכובד, דבר שאושש מדעית בתצפיות על ליקוי החמה ב – 1919.

מי היה איינשטיין האדם? אדם חביב וצנוע, אשר אהב טיולים בטבע. תחביבו העיקרי היה נגינה בכינור.

על אף דעותיו הפציפיסטיות, הוא הזהיר את הנשיא רוזוולט מפני הסכנה שבמונופול גרעיני גרמני. סכנה אשר הביאה את ממשלת ארצות-הברית להחלטה על פיתוח פצצת האטום. בתום המלחמה, ובעקבות תוצאות השלכת הפצצה על יפן הצטרף איינשטיין לקריאה להימנע מהמשך פיתוחו של הנשק הגרעיני.

איינשטיין היה יהודי גא, ומ-1920 התגייס למען הציונות, ובעיקר למען האוניברסיטה העברית בירושלים, כמו למשל בסרט זה. על אף הפצרותיו של דוד בן-גוריון, אייינשטיין סרב להבחר לנשיא מדינת-ישראל. אילו הסכים, היה זה מפתיע.