מלווין שוורץ נולד בניו-יורק ב-1932. הוא למד פיזיקה באוניברסיטת קולומביה וקיבל תואר דוקטור ב-1958. הוא המשיך ללמד באוניברסיטה זו ועסק במחקר עתיר הישגים ותגליות.

מלווין שוורץ זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1988, במשותף עם ליאון לדרמן וג’ק שטיינברגר, “בעבור שיטת קרן הנטרינים והדגמת מבנה הדובלט של הלפטונים, דרך גילוי הנטרינו המיואוני”.

המודל הסטנדרטי בפיסיקת החלקיקים מחלק את החלקיקים האלמנטרים לשתי משפחות עיקריות: קווארקים ולפטונים. עד סוף שנות ה-1950 היה ידוע לפיזיקאים על שלושה לפטונים שונים: האלקטרון, המיואון והנטרינו. הנטרינים נוצרים מאלקטרונים ומיואונים ויכולים להפוך חזרה לאלקטרונים ומיואונים.

לקראת שנות ה-1960 העלו הפיזיקאים השערה בדבר קיומם של שני סוגי נטרינו שונים, האחד נוצר מאלקטרון והאחר נוצר ממיואון. אולם הם התקשו לערוך אבחנה תצפיתית בין שני הסוגים.

ב-1961 ביצעו לדרמן, שטיינברגר ושוורץ את הניסוי בנטרינים שזיכה אותם בפרס נובל. הם מצאו פתרון לבעיית האיבחון בהשתמשם בקרן של נטרינים, שנוצרה על-ידי התנגשויות של חלקיקים בתוך מאיץ חלקיקים. הנטרינים בקרן נוצרים ממיואונים, ובניסוי הוכח שהם הופכים חזרה למיואונים בלבד. העובדה שאף נטרינו לא הפך לאלקטרון הוכיחה שזהו חלקיק שונה מהנטרינו הנוצר מאלקטרון.

לאבחנה בין נטרינו אלקטרוני לנטרינו מיואוני חשיבות תיאורטית רבה. כיום מקובל לראות באלקטרון ובנטרינו האלקטרוני דובלט, כלומר צמד אחד של שני לפטונים השייך לדור אחד של חלקיקים. ובמואון ובנטרינו המיואוני דובלט שני, השייך לדור שני של חלקיקים.