שמעון פרס נולד בשנת 1923 בווישניבה שבפולין. הוא הגיע לארץ בהיותו בן 11, למד בבית-הספר “גאולה” בתל-אביב, ובבן-שמן ואחר-כך הצטרף, כחבר גרעין של תנועת נוער, לקבוצת “אלומות” שבגליל.

ערב קום המדינה, דוד בן-גוריון, שהתרשם מאוד מהבחור הצעיר והמוכשר, גייס אותו לפעולות במסגרת “ההגנה”. פרס התבלט מהר מאוד כבעל יכולת ניהולית ואינטלקטואלית בלתי רגילה, ובן-גוריון נתן בו אמון מלא והפך אותו לאיש סודו בענייני משרד הבטחון. תוך שנים ספורות היה שמעון פרס למנהל הכללי של המשרד ולאחר מכן לסגן שר הבטחון. בתפקידים אלה הקדיש שמעון פרס את עשייתו לרכישת נשק מתקדם לצה”ל בחו”ל, לאחר מכן להקמת תעשייה צבאית ישראלית, ולהנחת היסודות לתשתית המחקר הגרעיני בישראל.

לאחר מלחמת יום-הכיפורים, התמנה שמעון פרס לשר הבטחון בממשלת יצחק רבין הראשונה, ובתפקיד זה יזם את “מבצע יונתן”, לשחרור חטופי מטוס איר-פראנס מאנטבה שבאוגנדה.

לאחר המהפך שהביא את מנחם בגין לשלטון, הוא השקיע את עצמו בשיקומה של מפלגת העבודה. פרס ה”בטחוניסט” הצהיר שהמציאות העולמית השתנתה ומדינת ישראל חזקה דיה כדי לא להרתע מן הסיכוי להיווצרות מזרח תיכון חדש. לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית, ב-1984, הוא עמד בראשה בשנתיים הראשונות ועל-פי הסכם הרוטציה בינו לבין יצחק שמיר, עבר לכהן כשר החוץ ולאחר מכן כשר האוצר.

עם נצחונה של מפלגת העבודה בהנהגת יצחק רבין בבחירות 1992, התמנה שוב שמעון פרס לשר החוץ, ולאחר שנים רבות של יריבות קשה בין שני האישים, נוצרה חלוקת עבודה מוסכמת ביניהם, שהפכה לשותפות ולידידות.

שר החוץ שמעון פרס פעל בכל המישורים כדי לזרז את תהליך השלום. מאמציו נשאו פרי ובתיווכו של שר החוץ הנורבגי הושג באוסלו, לאחר מאה שנים של עוינות, מפנה דרמטי היסטורי: הידברות בין הארגון לשחרור פלסטין בראשות יאסר עראפת לבין ישראל הרשמית וחתימה על הסכם עקרונות לקראת הסדר קבע. באוקטובר 1994 נחתם גם הסכם שלום מלא בין ישראל לירדן והחל תהליך איטי של נורמליזציה עם ארצות ערביות אחרות.

הידברות היסטורית זו זכתה להוקרה בינלאומית כאשר שמעון פרס, יחד עם יצחק רבין ויאסר עראפת קיבלו פרס נובל לשלום לשנת 1994 על מאמציהם להשגת היעד הנכסף. אולם תהליך השלום נתקל בהתנגדות עזה מצד גורמים קיצוניים משני הצדדים. לצד הטרור הערבי המתגבר, ניהלו חוגים יהודיים קיצוניים מערכה הסתה שלוחת רסן נגדו, שבשיאה  נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ב-4 בנובמבר 1995. הכנסת בחרה בשמעון פרס לתפקיד ראש הממשלה כמעט ללא התנגדות והוא הצהיר על נחישותו להמשיך ולהאיץ את תהליך השלום עם כל עמי ערב השכנים.