ג’רום פרידמן נולד בשנת 1930 בשיקגו. מילדותו גילה נטייה לאמנויות, ובעיקר לציור, אך בעקבות קריאת ספרו של אלברט איינשטיין “הייחסות”, החל להתעניין בפיזיקה, למד באוניברסיטת שיקגו, וב-1956 קיבל תואר דוקטור. מ-1960 הוא שימש פרופסור במכון הטכנולוגי במסצ’וסטס, ומחקריו התמקדו בפיזיקת החלקיקים.

בשנת 1990 הוענק לג’רום פרידמן ושותפיו למחקר, הנרי קנדול וריצ’ארד טיילור, פרס נובל לפיזיקה “בעבור מחקרם החלוצי באשר לפיזור לא-אלסטי עמוק של אלקטרונים על פרוטונים ונטרונים קשורים, שחשיבותו היתה מכרעת בפיתוח המודל הקווארקי בפיזיקת החלקיקים”. בעקבות מחקרו של ארנסט רת’פורד, שהיה הראשון שגילה את קיומו של גרעין האטום עוד בתחילת המאה ה-20, נעשה מאמץ מדעי אדיר להכיר את אבני הבניין של החומר. כך התגלו הפרוטונים והנטרונים, ומאוחר יותר ההדרונים והלפטונים.

התאורטיקנים גל-מן וצוויג פיתחו מודל בו כל הדרון, כמו הפרוטון והניטרון, מורכב משלישיית חלקיקים הנקראים קווארקים. פרידמן ועמיתיו איששו מודל זה בתצפיותיהם על המבנה הפנימי של החלקיקים המרכיבים את גרעין האטום.