ריצ’ארד פיינמן נולד בניו-יורק ב-1918. הוא למד פיזיקה במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס. ב-1942 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת פרינסטון, והצטרף לצוות המדענים שעסק בפיתוח הפצצה האטומית בלוס-אלאמוס. הוא לימד באוניברסיטת קורנל ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה, וב-1954 צורף לאקדמיה האמריקנית למדעים.

בשנת 1965 זכה ריצ’ארד פיינמן בפרס נובל לפיזיקה, ביחד עם ג’וליאן שווינגר ושין-איטירו טומונאגה, בעבור פיתוח תיאוריה של אלקטרודינמיקה קוונטית. האלקטרודינמיקה היתה תורה מבוססת בפיזיקה הקלאסית, אולם בפיזיקה החדישה של תורת הקוונטים התגלו קשיים בפיתוחה, עד למפנה שהביא פיינמן.

הגישה החישובית של פיינמן, שבעזרתה הצליח לבנות תורה של אלקטרודינמיקה קוונטית, גורסת שכדי לחשב את הסיכוי של חלקיק לעבור ממצב התחלתי מסויים למצב סופי מסויים, יש לחשב בנפרד את הסיכוי לכל מסלול אפשרי, ולסכם את הסיכויים של כל המסלולים האפשריים. שיטה זו מכונה “אינטגרלי המסלול של פיינמן”. את המסלולים השונים תיאר פיינמן בעזרת “דיאגרמות פיינמן” המפורסמות, המבהירות את התהליכים המופשטים ומאפשרות, בעזרת כללי החישוב שקבע להסביר תופעות שלא עלו בקנה אחד עם החישובים הקודמים של תורת הקוואנטים.

בנוסף להיותו חוקר מזהיר, התפרסם פיינמן בכשרון התיפוף ובחוש ההומור המיוחד שלו. בהיותו בלוס-אלאמוס נהג לפרוץ לכספות הסודיות ולהשאיר לקציני הבטחון פתקים בנוסח “נחשו מי עשה זאת?”. גם ספריו כתובים בסגנון קליל ובהומור רב וזכו לפופולריות רבה.

ב-1988 הלך ריצ’ארד פיינמן לעולמו.