דמיינו עולם שבו מובטלים יכולים להיכנס לסופרמרקט, לגשת לאחד המדפים, לשלוף משם עבודה, לשלם עליה בקופה ולשוב למעגל התעסוקה שמחים וטובי לב. עכשיו דמיינו עולם שבו כולם חיים בשלום אחד עם השני, מגשימים חלומות, מוצאים בני זוג אידיאלים וחיים ברווחה כלכלית ללא סבל, מחלות וטרדות עד 120. ובכן זה בדיוק הכשל עם שימוש בדמיון. אם הוא היה מציאות, לא היינו נזקקים לו, נכון?

מצד שני, היכולת לדמיין מסייעת למטפורות, למשל דימוי “סופרמרקט העבודות” משמש כמטפורה מצוינת, שמסבירה מדוע קיבל פרופסור פיטר דיאמונד את פרס נובל לכלכלה לשנת 2010.

הרעיון הוא כזה: בהנחה שבחצר הבית שלכם לא גדל כסף על העצים, לא הזדמן לכם לעשות אקזיט עם שמונה אפסים, לא נולדתם לאבא טייקון ו/או לא דגתם דג זהב שיגשים לכם את חלום הפנסיה המוקדמת, מן הסתם קיים סיכוי די גדול שיצא לכם פעם לחפש עבודה. שוק העבודה, כפי שמנסח זאת פרופסור דיאמונד, שייך לתחום בכלכלה שנקרא “שווקים עם חיפוש”.

אם נחזור רגע לדימוי “סופרמרקט העבודה”, אז בניגוד למוצרים שנמכרים בסופר, ישנם שווקים בהם לא קונים את המוצר מהמדף, אלא צריך לחפש אותו. מה שנקרא “שווקים עם חיפוש”. פירמות לא לוקחות עובדים “מהמדף” ועובדים לא מוצאים עבודה “על המדף”. נדרש תהליך ארוך הכרוך בעלויות שבו צד אחד מחפש את הצד השני.

וכאן נכנס לתמונה פיטר דיאמונד.

פרופסור דיאמונד, צאצאם של יהודים שהיגרו ממזרח אירופה לארה”ב בסוף המאה ה-19, פיתח מודלים המתארים את התהליכים הללו ובפרט את החלטות הצדדים. להלן, הפירמות והמובטלים. מודלים אלו עונים על שאלות קריטיות כמו: מדוע שיעור האבטלה הוא ברמה מסוימת? למה יש בזמן נתון יותר מובטלים ממשרות פנויות? וכיצד מדיניות ממשלתית, כמו מתן דמי אבטלה או סבסוד, משפיעה על פתיחת משרות פנויות ושינויים ברמת האבטלה?

אז אם אתם בין עבודות, מאוד מומלץ להציץ במודלים של דיאמונד. כדאי לכם – כל עצה שלו שווה דיאמונד.