יוג’ין ויגנר נולד בבודפשט שבהונגריה בשנת  1902. ב-1925 הוסמך לתואר דוקטור להנדסה באוניברסיטת ברלין. ב-1930 היגר לארצות-הברית ועבד באוניברסיטת פרינסטון במחקר גרעיני תיאורטי. ב-1942 הצטרף לפרוייקט “מנהטן” לייצור פצצת אטום שיזם הנשיא רוזוולט.

אחרי מלחמת העולם השנייה נתמנה ויגנר לאחראי מחקר ופיתוח של הוועדה לענייני אנרגיה אטומית. עד למותו בשנת 1995 היה ויגנר מראשי השוללים את השימוש באנרגיה הגרעינית לצרכי מלחמה.

בשנת 1963 זכה יוג’ין ויגנר בפרס נובל לפיזיקה “בעבור תרומתו לתיאוריית גרעין האטום והחלקיקים האלמנטריים, ובמיוחד בעבור גילוי ויישום עקרונות הסימטרייה הבסיסיים”.

בהכניסו את השימוש בכללי הסימטריה היסודיים שבתורת הקבוצות אל הפיזיקה הגרעינית ופיזיקת החלקיקים תרם ויגנר תרומה משמעותית למדע. הוא הפך בכך את אחד הענפים המופשטים ביותר במתמטיקה לכלי רב חשיבות בפיזיקה של ימינו.

עבודתו של יוג’ין ויגנר איפשרה לנבא את סבירות התרחשותן של ריאקציות גרעיניות וקידמה בכך את המחקר הגרעיני.