נילס בוהר נולד בשנת 1885 בקופנהגן שבדנמרק. כבר בראשית דרכו כסטודנט לפיזיקה, ב-1907, זכה בוהר הצעיר במדליית זהב מהאקדמיה המלכותית הדנית למדעים, בעבור פרוייקט שהכין לתואר הראשון.

לאחר קבלת הדוקטורט נסע בוהר להשתלמות ומחקר באוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה, שם עבד עם ג’וזף תומפסון, מגלה האלקטרונים. אולם הוא התעניין במיוחד במחקריו של ארנסט רת’פורד על מבנה האטום ועבר למנצ’סטר לעבוד עמו.

בשנת 1913 פירסם נילס בוהר את מודל האטום שלו, תיאוריה מהפכנית שהיתה לאבן פינה בפיזיקה של המאה העשרים וזיכתה אותו כעבור 9 שנים בפרס נובל. ב-1916 התמנה לפרופסור באוניברסיטת קופנהגן וב-1920 הקים את המכון לפיזיקה תיאורטית, שבראשו עמד כל חייו.

נילס בוהר היה אדם חביב ורב-גוני. לצד פעילותו המדעית הקדיש את עצמו לספורט והיה אפילו חבר בנבחרת כדורגל. ב-1943, בזמן הכיבוש הגרמני בדנמרק, הוא הצליח להימלט לשבדיה, משם לבריטניה ומשם לארצות-הברית, שם הוכנס בסוד פרוייקט “מנהטן” לפיתוח וייצור פצצת האטום. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נאבק להגברת הפיקוח על הנשק הגרעיני, והמשיך במאבק זה עד יומו האחרון. ב-18 בנובמבר 1962 הלך נילס בוהר לעולמו, בקופנהגן, עיר הולדתו.

נילס בוהר זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1922, “בעבור תרומתו לחקר מבנה האטומים והקרינה הנפלטת מהם”.

מודל מבנה האטום של בוהר שילב את תורת הקוונטים, שהיתה אז בחיתוליה, עם הפיזיקה האטומית. ופתר כמה בעיות חשובות שלא ניתנו לפתרון במונחי הפיזיקה הקלאסית. הוא קבע, כי אלקטרונים מסתובבים סביב לגרעין האטום אך ורק במסלולים מעגליים קבועים ומותרים. כל אחד ממסלולים אלה הוא בעל אנרגיה מוגדרת המאפיינת אותו. האלקטרונים אינם פולטים אנרגיה בזמן סיבובם, אולם כאשר הם קופצים ממסלול בעל אנרגיה גבוהה למסלול בעל אנרגיה נמוכה, הם פולטים את הפרש האנרגיה בצורת קרינה.

בוהר הצליח להסביר את אורכי הגל של הקווים, הספקטרום, במונחים של שינוי רמות האנרגיה של האלקטרון. רעיון זה תאם את תורת הקוונטים, אשר גורסת כי קרינה נפלטת או נבלעת במנות אנרגיה בדידות בלתי רציפות הנקראות קוונטים.