ארתור קורנברג נולד בשנת 1918 בברוקלין. ב-1941 הוסמך לרפואה ברוצ’סטר, היה ראש המחלקה למיקרובילוגיה בביה”ס לרפואה בוושינגטון, ומשנת 1959 ניהל את המחלקה לביוכימיה בביה”ס לרפואה בסטנפורד.

בשנת 1959 הוענק לארתור קורנברג פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה, במשותף עם סברו אוצ’ואה, על פיענוח המנגנון הביוכימי האחראי ליצירתן והכפלתן של חומצות הגרעין ד.נ.א. ור.נ.א.

קורנברג הצליח לייצר במבחנה מולקולת ד.נ.א. סינתטית עם תכונות כימיות ופיסיקליות כשל כל ד.נ.א. לצרכי מחקר. אך נדרשו עוד שנים רבות עד שהוא וצוותו הצליחו לייצר מולקולת ד.נ.א. סינתטית שגם היתה פעילה מבחינה ביולוגית.

הוא טען, כי באמצעות לימוד פעילות הד.נ.א. בחיידק נוכל להבין את המנגנון המסובך והפעילות החשובה של הד.נ.א. בתאים המורכבים של האדם. לימוד שיתרום להבנת ההתפתחות האנושית, מחלת הסרטן ומחלות גנטיות.

קורנברג צוטט פעם באומרו: “לא האמנתי שעוד בחיי אזכה לראות שגנטיקה, אימונולוגיה ורפואה ישתפו פעולה יחד, בשפה כימית אחת, על מנת להבין טוב יותר את החיים”.