שלדון גלשאו נולד בניו-יורק בשנת 1932. את לימודי הפיזיקה עשה באוניברסיטאות קורנל והארוורד, שם קיבל את הדוקטורט בשנת 1959. מאוחר יותר התמנה גלשאו לראש הקתדרה לפיזיקה באוניברסיטה זו.

בשנת 1979 זכה שלדון גלשאו, במשותף עם עמיתיו סטיבן וינברג ועבד-סלאם, בפרס נובל לפיזיקה “בעבור תרומתם לתאוריה המאוחדת של הכח החלש והכח האלקטרו-מגנטי, הכוללת בתוכה את גילוי הזרם הניטרלי החלש”.

בין הישגיו הרבים של גלשאו בתחום החלקיקים האלמנטריים, בולטת התרומה אשר זיכתה אותו בפרס הנובל: איחודם של הכח החלש והכח האלקטרו-מגנטי. עד לגילוי זה, תיארה הפיזיקה את היקום בעזרת ארבעה כוחות : הכבידה, האלקטרו-מגנטיות, הכח החזק והכח החלש. גלשאו הראה, שהכח החלש והכח האלקטרו מגנטי הם אספקטים שונים של אותו כלל, ובכך, ניתן לומר, קרב את הפיזיקה לקראת משאת נפשה: יצירת תאוריה מאוחדת של הכוחות הפועלים בטבע.